<h1>ספר השותפות והעיסקה לרבינו שמואל הכהן ריש מתיבתא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[והדרך הב'] היות השותפות בין השותפים בבעלות על [קרק]עות וזה כדברי הקדמונים [ב"ב ב' ע"א] [השותפין שרצו] לעשות מחיצה בחצר בונים [את הכותל באמצע] מקום שנהגו לבנות גויל [גזית כפיסין לבינין] בונים הכל כמנהג המ[דינה בגויל זה נותן] שלושה טפחים וזה נותן שלשה [טפחים בגז]ית זה נותן טפחים ומחצה וזה נות[ן טפחים ומחצה בכפיסין זה נותן טפחים וזה נותן] טפחים, בלבנים [זה נותן טפח ומחצה] וזה נותן טפח ומחצה לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם. ובזה איסור לאדם זולת השותפין לפתוח חלונות או פתחים שלא היה רגיל בהם מרכושו לרכושם, לפי שאמרו [ב"ב נ"ט ע"ב] לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין הבונה עליה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אבל אם רוצה בונה חדר לפנים מביתו ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. [ואין] הדין הזה מיוחד לחצר השותפין אלא הוא חל גם על [כל שכן של] בעל [חצר] שאין לו שותף בה, שיוכל למנוע את שכנו מלפתוח [חלונות] או פתחים שלא היה רגיל בהם מרכושו לרכוש האחר. והראיה על זה אמרם ב[גמרא] [שם] מאי איריה לחצר שותפין אפילו [לחצר ח]בירו נמי לא מבעיא קא אמ' לא [מבעיא] לחצר חבירו דלא יפתח אלא אפילו [לחצר הש]ותפין אמ' ליה סוף סוף הא באעית [אצטנו]עי מינאי קא משמע לן דאמ' ליה [עד האידנ]א הוה בעינא לאצטנועי מינך [בחצר השתא אפילו] בבית בעינא לאצטנועי מינך. תנו רבנן מעשה באדם אחד שפתח חלונותיו לחצר שותפין בא לפני ר' ישמעאל בר ר' יוסי אמ' לו החזקתה בני החזקתה, בא לפני רבי חייא אמ' לו יגעתה בני ופתחתה לך יגע וסתם. והוא הדין שאסור לשנות מצבם הרגיל של החלונות והפתחים אלא בהסכמת הבעלים, לפי שאמרו [ב"ב נ"ט ע"ב] לא יפתח אדם לחצר שותפין פתח כנגד פתח חלון כנגד חלון אם היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה אותו גדול אחד עושה אותו שנים.
<h2>דף יג.</h2>
הפרק הראשון בענין גדר השותפות. אנו אומרים, גדר השותפות הוא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות וזולתם ובשכר עבודות. ואמרנו שהיא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות ולא הזכרנו את ההפסד מפני ששני השותפים כשקושרים שותפות ביניהם הם מתכוונים בהתקשרות זו אל הריוח ולא ההפסד. ואמרנו בשני ממונות וזולתם מפני שהשותפות תקושר לפעמים בין שני השותפים על סמך השם טוב לא על פי הממונות, וכן אמרנו בשכר עבודות היות שלפעמים תקושר ביניהם על פי שכר עבודותיהם, לא על פי ממונם ולא על פי שמם הטוב. א"כ הגדרנו את השותפות בגדר הכולל כל סוגיה. הפרק הב' בענין מספר סוגי השותפות. [אנו אומ]רים, כאשר התבוננו במצבי האנשים [ודרכ]יהם בשותפותם מצאנו ששותפותם [מתח]לקת לשלשה סוגים. הסוג הראשון השותפות [במה שברשות האד]ם והסוג הזה מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון שותפות הרכוש [כגון קרקעות] ועבדים ושפחות וחובות וזולתם. [והחלק השני] שותפות הממון. ובין שני החלקים האלה יש הבדל, והוא שבחלק הראשון משתתפים השותפים ברכוש מבלי השימוש ואין רשות לכל אחד מהם להשתמש בחלק שותפו מן הקרקעות, אם היה [פר]טי וביחוד שימוש פרטי, לפי שאמרו קדמונינו [ב"ב נ"ז ע"ב] הכא בחצר של שותפין עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי והא אנן תנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ומפרקינן אלא אמ' רב נחמן אמ' רבא בר אבוה הכא ברחבה שאחורי בתים עסיקינן דאהעמדה כדי קפדי אמחיצה לא קפדי. ובענין עבדים יתכן הסכם על שימוש חליפות בין שני השותפין שישתמשו בהם (כ"א) זמן מיוחד, ואז מותר לכל אחד מהם להשתמש בעבד בזמן שלו, לא בזמן שותפו, [וזה] אמרם [ב"ב י"ג ע"א] אמר ליה רבא לרב נחמן ל[דידך דאמרת] לית דינא או גוד או אגוד בכור ופש[וט שהניח] להן אביהן עבד ובהמה טמא[ה כיצד] עושין אמ' ליה שאני אומ' [עובד לזה יום] אחד ולזה יום אחד, אלא [שזה אינו אלא] לדברי רב נחמן האומר לית דינא [או גוד] או אגוד, אבל ההלכה כדברי אמימר שאמר הלכתא אית דינא או גוד או אגוד אמר ליה רב אשי לאמימר והא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי. אבל אם הסכימו שני השותפים על זה יעשו על פי הסכמתם. וכן יתכן הסכם על שימוש חליפות בעבודת השפחות ואז מותר השמוש פרטי בהן על פי ההסכם לפי שאמרו [ב"ב כ"ט ע"ב] ראמי בר חמא ורב עקבא בר חמא זבין אמתא מסימטא מר אשתמש בה ראשונה שלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה רביעית ושישית. ואם אין ביניהם הסכם על שימוש חליפות ברכוש, אין רשות לאחד מהם להשתמש בחלק שותפו. אבל הממון שמשתתפים בו שני השותפים, מותר לכל אחד מהם להשתמש בו, ו[לשם כך] אין צורך בהסכם על שימוש חליפות בו ביניהם, לפי שאמרו [ב"ב מ"ב ע"ב] [אמר שמו]אל השותפין מחזיקין זה על זה [ומעידין] זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה. [זהו] ההבדל בין שני החלקים האלה. [והסוג הב'] מסוגי השותפות הוא השותפות על סמך השם הטוב. [והסוג הג' הוא] שותפות העבודה, ויש קורין לה שותפות [הגו]פות ושני הלשונות מורים על ענין אחד. ואנחנו נזכיר כל אחת מהשותפויות הללו עם ראיותיה הברורות בהמשך דברינו בעזרת השם.
<h2>דף כט:</h2>
הפרק הראשון בענין גדר השותפות. אנו אומרים, גדר השותפות הוא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות וזולתם ובשכר עבודות. ואמרנו שהיא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות ולא הזכרנו את ההפסד מפני ששני השותפים כשקושרים שותפות ביניהם הם מתכוונים בהתקשרות זו אל הריוח ולא ההפסד. ואמרנו בשני ממונות וזולתם מפני שהשותפות תקושר לפעמים בין שני השותפים על סמך השם טוב לא על פי הממונות, וכן אמרנו בשכר עבודות היות שלפעמים תקושר ביניהם על פי שכר עבודותיהם, לא על פי ממונם ולא על פי שמם הטוב. א"כ הגדרנו את השותפות בגדר הכולל כל סוגיה. הפרק הב' בענין מספר סוגי השותפות. [אנו אומ]רים, כאשר התבוננו במצבי האנשים [ודרכ]יהם בשותפותם מצאנו ששותפותם [מתח]לקת לשלשה סוגים. הסוג הראשון השותפות [במה שברשות האד]ם והסוג הזה מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון שותפות הרכוש [כגון קרקעות] ועבדים ושפחות וחובות וזולתם. [והחלק השני] שותפות הממון. ובין שני החלקים האלה יש הבדל, והוא שבחלק הראשון משתתפים השותפים ברכוש מבלי השימוש ואין רשות לכל אחד מהם להשתמש בחלק שותפו מן הקרקעות, אם היה [פר]טי וביחוד שימוש פרטי, לפי שאמרו קדמונינו [ב"ב נ"ז ע"ב] הכא בחצר של שותפין עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי והא אנן תנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ומפרקינן אלא אמ' רב נחמן אמ' רבא בר אבוה הכא ברחבה שאחורי בתים עסיקינן דאהעמדה כדי קפדי אמחיצה לא קפדי. ובענין עבדים יתכן הסכם על שימוש חליפות בין שני השותפין שישתמשו בהם (כ"א) זמן מיוחד, ואז מותר לכל אחד מהם להשתמש בעבד בזמן שלו, לא בזמן שותפו, [וזה] אמרם [ב"ב י"ג ע"א] אמר ליה רבא לרב נחמן ל[דידך דאמרת] לית דינא או גוד או אגוד בכור ופש[וט שהניח] להן אביהן עבד ובהמה טמא[ה כיצד] עושין אמ' ליה שאני אומ' [עובד לזה יום] אחד ולזה יום אחד, אלא [שזה אינו אלא] לדברי רב נחמן האומר לית דינא [או גוד] או אגוד, אבל ההלכה כדברי אמימר שאמר הלכתא אית דינא או גוד או אגוד אמר ליה רב אשי לאמימר והא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי. אבל אם הסכימו שני השותפים על זה יעשו על פי הסכמתם. וכן יתכן הסכם על שימוש חליפות בעבודת השפחות ואז מותר השמוש פרטי בהן על פי ההסכם לפי שאמרו [ב"ב כ"ט ע"ב] ראמי בר חמא ורב עקבא בר חמא זבין אמתא מסימטא מר אשתמש בה ראשונה שלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה רביעית ושישית. ואם אין ביניהם הסכם על שימוש חליפות ברכוש, אין רשות לאחד מהם להשתמש בחלק שותפו. אבל הממון שמשתתפים בו שני השותפים, מותר לכל אחד מהם להשתמש בו, ו[לשם כך] אין צורך בהסכם על שימוש חליפות בו ביניהם, לפי שאמרו [ב"ב מ"ב ע"ב] [אמר שמו]אל השותפין מחזיקין זה על זה [ומעידין] זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה. [זהו] ההבדל בין שני החלקים האלה. [והסוג הב'] מסוגי השותפות הוא השותפות על סמך השם הטוב. [והסוג הג' הוא] שותפות העבודה, ויש קורין לה שותפות [הגו]פות ושני הלשונות מורים על ענין אחד. ואנחנו נזכיר כל אחת מהשותפויות הללו עם ראיותיה הברורות בהמשך דברינו בעזרת השם.
<h2>דף מב:</h2>
הפרק הראשון בענין גדר השותפות. אנו אומרים, גדר השותפות הוא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות וזולתם ובשכר עבודות. ואמרנו שהיא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות ולא הזכרנו את ההפסד מפני ששני השותפים כשקושרים שותפות ביניהם הם מתכוונים בהתקשרות זו אל הריוח ולא ההפסד. ואמרנו בשני ממונות וזולתם מפני שהשותפות תקושר לפעמים בין שני השותפים על סמך השם טוב לא על פי הממונות, וכן אמרנו בשכר עבודות היות שלפעמים תקושר ביניהם על פי שכר עבודותיהם, לא על פי ממונם ולא על פי שמם הטוב. א"כ הגדרנו את השותפות בגדר הכולל כל סוגיה. הפרק הב' בענין מספר סוגי השותפות. [אנו אומ]רים, כאשר התבוננו במצבי האנשים [ודרכ]יהם בשותפותם מצאנו ששותפותם [מתח]לקת לשלשה סוגים. הסוג הראשון השותפות [במה שברשות האד]ם והסוג הזה מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון שותפות הרכוש [כגון קרקעות] ועבדים ושפחות וחובות וזולתם. [והחלק השני] שותפות הממון. ובין שני החלקים האלה יש הבדל, והוא שבחלק הראשון משתתפים השותפים ברכוש מבלי השימוש ואין רשות לכל אחד מהם להשתמש בחלק שותפו מן הקרקעות, אם היה [פר]טי וביחוד שימוש פרטי, לפי שאמרו קדמונינו [ב"ב נ"ז ע"ב] הכא בחצר של שותפין עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי והא אנן תנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ומפרקינן אלא אמ' רב נחמן אמ' רבא בר אבוה הכא ברחבה שאחורי בתים עסיקינן דאהעמדה כדי קפדי אמחיצה לא קפדי. ובענין עבדים יתכן הסכם על שימוש חליפות בין שני השותפין שישתמשו בהם (כ"א) זמן מיוחד, ואז מותר לכל אחד מהם להשתמש בעבד בזמן שלו, לא בזמן שותפו, [וזה] אמרם [ב"ב י"ג ע"א] אמר ליה רבא לרב נחמן ל[דידך דאמרת] לית דינא או גוד או אגוד בכור ופש[וט שהניח] להן אביהן עבד ובהמה טמא[ה כיצד] עושין אמ' ליה שאני אומ' [עובד לזה יום] אחד ולזה יום אחד, אלא [שזה אינו אלא] לדברי רב נחמן האומר לית דינא [או גוד] או אגוד, אבל ההלכה כדברי אמימר שאמר הלכתא אית דינא או גוד או אגוד אמר ליה רב אשי לאמימר והא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי. אבל אם הסכימו שני השותפים על זה יעשו על פי הסכמתם. וכן יתכן הסכם על שימוש חליפות בעבודת השפחות ואז מותר השמוש פרטי בהן על פי ההסכם לפי שאמרו [ב"ב כ"ט ע"ב] ראמי בר חמא ורב עקבא בר חמא זבין אמתא מסימטא מר אשתמש בה ראשונה שלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה רביעית ושישית. ואם אין ביניהם הסכם על שימוש חליפות ברכוש, אין רשות לאחד מהם להשתמש בחלק שותפו. אבל הממון שמשתתפים בו שני השותפים, מותר לכל אחד מהם להשתמש בו, ו[לשם כך] אין צורך בהסכם על שימוש חליפות בו ביניהם, לפי שאמרו [ב"ב מ"ב ע"ב] [אמר שמו]אל השותפין מחזיקין זה על זה [ומעידין] זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה. [זהו] ההבדל בין שני החלקים האלה. [והסוג הב'] מסוגי השותפות הוא השותפות על סמך השם הטוב. [והסוג הג' הוא] שותפות העבודה, ויש קורין לה שותפות [הגו]פות ושני הלשונות מורים על ענין אחד. ואנחנו נזכיר כל אחת מהשותפויות הללו עם ראיותיה הברורות בהמשך דברינו בעזרת השם.
<h2>דף נז:</h2>
הפרק הראשון בענין גדר השותפות. אנו אומרים, גדר השותפות הוא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות וזולתם ובשכר עבודות. ואמרנו שהיא התקשרות בענין הריוח בשני ממונות ולא הזכרנו את ההפסד מפני ששני השותפים כשקושרים שותפות ביניהם הם מתכוונים בהתקשרות זו אל הריוח ולא ההפסד. ואמרנו בשני ממונות וזולתם מפני שהשותפות תקושר לפעמים בין שני השותפים על סמך השם טוב לא על פי הממונות, וכן אמרנו בשכר עבודות היות שלפעמים תקושר ביניהם על פי שכר עבודותיהם, לא על פי ממונם ולא על פי שמם הטוב. א"כ הגדרנו את השותפות בגדר הכולל כל סוגיה. הפרק הב' בענין מספר סוגי השותפות. [אנו אומ]רים, כאשר התבוננו במצבי האנשים [ודרכ]יהם בשותפותם מצאנו ששותפותם [מתח]לקת לשלשה סוגים. הסוג הראשון השותפות [במה שברשות האד]ם והסוג הזה מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון שותפות הרכוש [כגון קרקעות] ועבדים ושפחות וחובות וזולתם. [והחלק השני] שותפות הממון. ובין שני החלקים האלה יש הבדל, והוא שבחלק הראשון משתתפים השותפים ברכוש מבלי השימוש ואין רשות לכל אחד מהם להשתמש בחלק שותפו מן הקרקעות, אם היה [פר]טי וביחוד שימוש פרטי, לפי שאמרו קדמונינו [ב"ב נ"ז ע"ב] הכא בחצר של שותפין עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי והא אנן תנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ומפרקינן אלא אמ' רב נחמן אמ' רבא בר אבוה הכא ברחבה שאחורי בתים עסיקינן דאהעמדה כדי קפדי אמחיצה לא קפדי. ובענין עבדים יתכן הסכם על שימוש חליפות בין שני השותפין שישתמשו בהם (כ"א) זמן מיוחד, ואז מותר לכל אחד מהם להשתמש בעבד בזמן שלו, לא בזמן שותפו, [וזה] אמרם [ב"ב י"ג ע"א] אמר ליה רבא לרב נחמן ל[דידך דאמרת] לית דינא או גוד או אגוד בכור ופש[וט שהניח] להן אביהן עבד ובהמה טמא[ה כיצד] עושין אמ' ליה שאני אומ' [עובד לזה יום] אחד ולזה יום אחד, אלא [שזה אינו אלא] לדברי רב נחמן האומר לית דינא [או גוד] או אגוד, אבל ההלכה כדברי אמימר שאמר הלכתא אית דינא או גוד או אגוד אמר ליה רב אשי לאמימר והא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי. אבל אם הסכימו שני השותפים על זה יעשו על פי הסכמתם. וכן יתכן הסכם על שימוש חליפות בעבודת השפחות ואז מותר השמוש פרטי בהן על פי ההסכם לפי שאמרו [ב"ב כ"ט ע"ב] ראמי בר חמא ורב עקבא בר חמא זבין אמתא מסימטא מר אשתמש בה ראשונה שלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה רביעית ושישית. ואם אין ביניהם הסכם על שימוש חליפות ברכוש, אין רשות לאחד מהם להשתמש בחלק שותפו. אבל הממון שמשתתפים בו שני השותפים, מותר לכל אחד מהם להשתמש בו, ו[לשם כך] אין צורך בהסכם על שימוש חליפות בו ביניהם, לפי שאמרו [ב"ב מ"ב ע"ב] [אמר שמו]אל השותפין מחזיקין זה על זה [ומעידין] זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה. [זהו] ההבדל בין שני החלקים האלה. [והסוג הב'] מסוגי השותפות הוא השותפות על סמך השם הטוב. [והסוג הג' הוא] שותפות העבודה, ויש קורין לה שותפות [הגו]פות ושני הלשונות מורים על ענין אחד. ואנחנו נזכיר כל אחת מהשותפויות הללו עם ראיותיה הברורות בהמשך דברינו בעזרת השם.
<h2>דף נט:</h2>
[והדרך הב'] היות השותפות בין השותפים בבעלות על [קרק]עות וזה כדברי הקדמונים [ב"ב ב' ע"א] [השותפין שרצו] לעשות מחיצה בחצר בונים [את הכותל באמצע] מקום שנהגו לבנות גויל [גזית כפיסין לבינין] בונים הכל כמנהג המ[דינה בגויל זה נותן] שלושה טפחים וזה נותן שלשה [טפחים בגז]ית זה נותן טפחים ומחצה וזה נות[ן טפחים ומחצה בכפיסין זה נותן טפחים וזה נותן] טפחים, בלבנים [זה נותן טפח ומחצה] וזה נותן טפח ומחצה לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם. ובזה איסור לאדם זולת השותפין לפתוח חלונות או פתחים שלא היה רגיל בהם מרכושו לרכושם, לפי שאמרו [ב"ב נ"ט ע"ב] לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין הבונה עליה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אבל אם רוצה בונה חדר לפנים מביתו ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. [ואין] הדין הזה מיוחד לחצר השותפין אלא הוא חל גם על [כל שכן של] בעל [חצר] שאין לו שותף בה, שיוכל למנוע את שכנו מלפתוח [חלונות] או פתחים שלא היה רגיל בהם מרכושו לרכוש האחר. והראיה על זה אמרם ב[גמרא] [שם] מאי איריה לחצר שותפין אפילו [לחצר ח]בירו נמי לא מבעיא קא אמ' לא [מבעיא] לחצר חבירו דלא יפתח אלא אפילו [לחצר הש]ותפין אמ' ליה סוף סוף הא באעית [אצטנו]עי מינאי קא משמע לן דאמ' ליה [עד האידנ]א הוה בעינא לאצטנועי מינך [בחצר השתא אפילו] בבית בעינא לאצטנועי מינך. תנו רבנן מעשה באדם אחד שפתח חלונותיו לחצר שותפין בא לפני ר' ישמעאל בר ר' יוסי אמ' לו החזקתה בני החזקתה, בא לפני רבי חייא אמ' לו יגעתה בני ופתחתה לך יגע וסתם. והוא הדין שאסור לשנות מצבם הרגיל של החלונות והפתחים אלא בהסכמת הבעלים, לפי שאמרו [ב"ב נ"ט ע"ב] לא יפתח אדם לחצר שותפין פתח כנגד פתח חלון כנגד חלון אם היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה אותו גדול אחד עושה אותו שנים.
<h2>דף קלב:</h2>
הפרק הג' בענין שותפות הרכוש. אנו אומרים, שותפות הרכוש תהיה על י"ב דרכים. הדרך הראשון השותפות הנעשית בין השותפים בכל מיני רכוש וממון, כלומר קרקעות וחפצים וכלים ודרכמונים ודינרים וזה כדברי הקדמונים בענין הצוואה [ב"ב קל"ב ע"ב] אמר ליה רבא לרב נחמן ה[א רב הא שמואל] והא ר' יוסי בר חנינא מר כמאי סבירא ליה אמ' ליה שאני א[ומר כיון שעשאה] שותף בין הבנים איבדה כתובתה איתמר נמי אמ' רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן [כיון שעשאה שותף] בין הבנים איבדה כתובתה.
